פסק-דין בתיק עת"מ 2637-09

1.         בפני עתירה להורות למשיבים לבטל את החלטת הועדה הבינמשרדית מיום 29.10.08 (להלן: "הועדה"; להלן: ההחלטה הראשונה" בהתאמה), שהיתה אמורה לדון בעניינה של העותרת מס' 1 (להלן: "העותרת") ולהורות על כינוס הועדה כדי שתדון בבקשת העותרת ליתן לה מעמד על פי חוק הכניסה לישראל, תשי"ב-1952 (להלן: "חוק הכניסה לישראל") מטעמים הומניטאריים, בשל הנסיבות האישיות של העותרים.

2.         העותרת הינה יהודיה על פי ההלכה, ילידת שנת 1949, אלמנה, אזרחית מדינת אוקראינה ואמו של העותר מס' 2 (להלן: "העותר"), שהינו אזרח ותושב ישראל, גרוש ללא ילדים.

3.         ביום 17.11.02 נכנסה העותרת לישראל באשרת תייר ב/2.

4.         ביום 26.11.02 הגישה העותרת בקשה לקבלת אשרת עולה לפי חוק השבות תש"י-1950 (להלן: "חוק השבות").

 הואיל והעותרת הורשעה בפלילים בארץ מוצאה, התנהלו אצל המשיבים בירורים שונים בדבר האפשרות להענקת אזרחות ישראלית לעותרת. יחד עם זאת, ביום 19.10.04 הוענקה לעותרת אשרת תייר מסוג ב/2. לעותרת ניתנה אף אשרה המאפשרת לה לעבוד בישראל לפרנסתה.

ביום 15.8.05 סורבה בקשתה של העותרת לקבלת מעמד, והודע לה כי עליה לצאת את ישראל עד ליום 15.9.05 (נספח 3 לעתירה).

5.         לאור החלטת הסירוב, הגישה העותרת עתירה לבית המשפט הגבוה לצדק; מתגובת הפרקליטות לעתירה עלה, כי  עניינה של העותרת לא הועבר להחלטתו של שר הפנים כמתבקש, ועל כן ניתנה לשר הפנים ארכה לקבלת עמדתו. הדיון בפני בית המשפט הגבוה לצדק נדחה עד לקבלת עמדת שר הפנים.

6.         ביום 26.6.07 החליט שר הפנים כי אין מקום לאשר את בקשתה של העותרת למתן מעמד " עולה" מכח חוק השבות, בשל עברה הפלילי הרחב שהתבטא בביצוע העבירות החמורות בהן הורשעה, המלמד על מסוכנותה לשלום הציבור (נספח 4 לעתירה).

7.         לאחר קבלת החלטתו של שר הפנים, התקיים ביום 17.10.07 דיון בפני בית המשפט הגבוה לצדק, אשר דחה את העתירה הואיל ולא מצא להתערב בשיקול דעתו של שר הפנים. יחד עם זאת נקבע בפסק הדין, כי אין בדחיית העתירה "כדי למנוע מהעותרת לפנות לועדה הבינמשרדית בבקשה לאפשר לה להשאר בישראל במעמד שאינו אזרח על פי חוק הכניסה לישראל מטעמים הומניטאריים...". לעותרת ניתנה אורכה להרחקתה מישראל למשך שלושה חודשים כדי לאפשר לה לפנות לועדה (נספח 5 לעתירה).

8.         ביום 20.12.07 הגישה העותרת בקשה לועדה ליתן לה מעמד מטעמים הומניטאריים (להלן: "הבקשה הראשונה").

רק ביום 2.2.09 התקבלה במשרדי ב"כ העותרים ההחלטה הראשונה, בה צויין, כי לאחר דיון שהתקיים בבקשה ביום 29.10.08, הוחלט לדחות את הבקשה מהטעמים כדלקמן:

"בבחינת כל הנתונים אשר הוצגו בפנינו ולאור חומרת העבירות אותן ביצעה, לא מצאתי קיומן של טעמים הומניטאריים כבדי משקל אשר יש בהם כדי לגבור על הסיכון הנשקף לציבור מנוכחותה של המבקשת בישראל (נספח 7 לעתירה).

לעותרת ניתנה ארכה של 30 יום לעזוב את הארץ.

9.         ביום 16.2.09 הגישה העותרת עתירה מינהלית (עת"מ 1307/09 להלן: "העתירה הראשונה") כנגד ההחלטה הראשונה. ב"כ העותרים טענה לפגמים שונים שנפלו בדיוני הועדה ובהחלטה הראשונה.

במהלך הדיון בעתירה הראשונה נתבקשו המשיבים להמציא לעותרים מסמכים הנוגעים לפרוטוקול של דיוני הועדה אולם נתקלו בסירוב. רק בהתערבות בית המשפט הומצאו להם המסמכים המבוקשים. מעיון במסמכי הועדה התברר לעותרים, כך לטענתם, כי הועדה התכנסה בחסר, לא דנה בבקשת העותרת לפי חוק הכניסה לישראל אלא לפי חוק השבות, וזאת בניגוד לנוהל סדרי הדין בועדה (עותק הנוהל צורף כנספח 11 לעתירה דנן). בסופו של יום, ביקשו העותרים, בהמלצת בית המשפט, למחוק את העתירה הראשונה, וביום 1.10.09 נמחקה העתירה הראשונה.

10.       לאחר מחיקת העתירה הראשונה, הגישו העותרים ביום 11.10.09 את העתירה דנן, התוקפת אף היא את ההחלטה הראשונה.

ב"כ העותרים טענה, כי הועדה עסקה בנושא זכאותה של העותרת למעמד בישראל לפי חוק השבות כערעור על החלטת שר הפנים ולא דנה בבקשתה של העותרת להעניק לה מעמד לפי חוק הכניסה לישראל מטעמים הומניטאריים. כמו כן, טענה ב"כ העותרים, כי נפלו פגמים שונים באופן התנהלותה ודיוניה של הועדה.

המשיבים טענו, כי יש למחוק את העתירה על הסף, הן משום שהתנהגותם של העותרים נגועה בחוסר תום לב, בהגישם את העתירה דנן מיד בסמוך לבקשתם למחוק את העתירה הראשונה. לגופו של ענין טענו, כי לא נפל כל פגם בהחלטתה הראשונה של הועדה, הן מן הטעם המהותי והן מן הטעם הדיוני.

בדיון שהתקיים בפני ביום 15.3.10, הסכים ב"כ המשיבים לקבל את המלצת בית המשפט כי הועדה תשוב ותדון בעניינה של העותרת, וזאת תוך שמירת זכותו להעלות את כל טענותיו לגבי העתירה דנן לאחר קבלת החלטתה.